תפילות ישראל בלחן ישמעאל
מה קורה כשתפילה יהודית פוגשת לחנים של מוסיקה ערבית?
דמיינו לעצמכם קהילה מתפללת, בבית כנסת בירושלים, בבגדד, חלבּ או קהיר. מילות התפילה והפיוטים, הנישאות בפי החזן, עתיקות ומספרות קדושה, שבח והודיה – ואילו הלחנים? זורמים מתחנות הרדיו, מבתי הקפה, לקוחים מתוך תוככי הקאנון של המוסיקה הערבית הקלאסית והעממית.
באיזה מקאם מתפללים את תפילות השבת? האם הקדיש יושר בלחן של עבד אלווהאב או פריד אלאטרש? ואולי בכלל יש מקום לאום כולת׳ום בעזרת הגברים? נשמע מהפכני?
בואו למופע השקת הפרוייקט שיתקיים מיד אחרי חנוכה!
23.12 | שלישי | 20:30 בספרייה הלאומית, בירושלים אהובתנו 🪬🤍
המופע הינו האירוע המרכזי במסגרת ׳שבוע השפה הערבית׳, שמתקיים בנדיבותה של סלי גוטסמן
כך נולדה בטבעיות מסורת בה תפילה יהודית מתעטפת בלחנים ערביים, כשהמילים נשזרות במנגינות הפופולריות ויוצרות חיבור עמוק בין תוכן התפילה לבין ההבעה הרגשית שבמוסיקה. הפרקטיקה החזנית-פייטנית הזו קרויה ׳הלבשה׳ - הלחנת מילות תפילה על גבי מנגינות מוכרות, והיא פותחת שער אל הקהל המתפלל ומאפשרת לחזן לפרוט על נימי נפשו, לחבר אותו אל הרגש ולהעלות את מילות התפילה מעלה.
התופעה הזו אינה חדשה – כבר במאה ה-16 נהג רבי ישראל נג’ארה להלביש פיוטים על לחנים ערביים ותורכיים ידועים, ובכך עורר מחלוקת, אליה הוא השיב: ‘כך מנהגנו לשיר קדשי ישראל בלחן ישמעאל’ ומאז חכמים לאורך הדורות הלכו בעקבותיו. אף בדורנו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה דורש את הפסוק ״על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו״ (מפרק ״על נהרות בבל״, תהילים, קל״ז) תוך הדגשת המילה ״ערבים״ ובהתייחסות לטבעיות שבה הפכה המוסיקה הערבית לחלק אינטגרלי מן הקאנון של המוסיקה היהודית-ספרדית.
זהו מסע אמנותי מרתק אל עבר שורשי המוסיקה היהודית-מזרחית, המזכיר לכולנו עד כמה התרבות והזהות שלנו שזורות זו בזו, וכמה כוח יש למוסיקה בטוויית חיבורים בין עולמות.
מתוך חברות עמוקה ואהבה יוקדת למוסיקה נפגשים חברי הג׳מ(א)עה היהודית-ערבית של תחריר, מערבבים מוסיקה ערבית קלאסית עם תפילות ופיוטים -
ויוצרים חפלה ערבית משובחת, היישר מבית הכנסת!